דרורי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רכבה של התובעת היה מעורב בתאונת דרכים. התובעת פנתה אל הנתבעת, חברת הביטוח אצלה היה מבוטח השימוש ברכב, ופעלה בהתאם לנהלים לצורך בירור תביעתה ותשלום הנזקים.

רכבה של התובעת נבדק על ידי שמאי שנבחר על ידה מתוך רשימת שמאים שמסרה לה הנתבעת. ביום 6.10.2010 ניתנה הצעת מחיר ע"ס 2,962 ₪. על גבי כותרת הצעת המחיר מצוין: "אושר להעברה"; ביום 11.10.2010 תוקן הרכב ובמועד זה שילמה התובעת למוסך את התשלום עבור עלויות התיקון, ע"ס כולל של 2,842 ₪. ביום 31.10.2010 שילמה הנתבעת לתובעת תגמולי ביטוח ע"ס כולל של 1,188 ₪, תשלום המשקף סך של 2,320 ₪ בניכוי דמי ההשתתפות העצמית ע"ס 1,131 ₪. ביום 20.10.2010, לאחר תיקון הרכב והתשלום ששילמה התובעת ישירות למוסף עבור התיקון – תשלום שעלה בקנה אחד עם הצעת המחיר שלגביה צוין שהיא אושרה ("אושר להעברה") – נערכה חוות דעת על ידי השמאי, אז אישר השמאי את העלויות בהצעת מחיר, בניכוי סך של 522 ₪ בגין החלפת כנף קדמית משומשת, מאחר ו"לא הוצגה בפנינו הכנף שהוחלפה". יצוין כי הצעת המחיר וחוות הדעת נערכו על ידי אותו גורם.

התביעה מתייחסת להפסד ישיר ע"ס 522 ₪ בצירוף הוצאות משפט ועגמת נפש, ע"ס כולל של 2,000 ₪.

הנתבעת טוענת שהיא שילמה לתובעת את הסכום המפורט בחוות דעת השמאי, בניכוי דמי ההשתתפות העצמית; כמו כן, נטען התובעת לא הגישה ערעור על חוות דעת השמאי ולא הציגה חוות דעת נוגדת, על כן יש לקבל את חוות הדעת כמכריעה. במעמד הדיון הוגש עותק של הפוליסה, כאשר התובעת הפנתה להוראות סעיפים 45.12 ו – 45.13 לפוליסה. סעיפים אלו קובעים שהצעת תיקון ושומה של שמאי חוץ יהיו קובעות, וכן לוח זמנים להגשת השגה על הצעת תיקון ושומה, כאשר על המבוטח להודיע על כוונתו להגיש השגה "לא יאוחר מיום עבודה אחד מיום עריכת הצעת התיקון על ידי שמאי החוץ ומסירתה למבטח, או שבוע ממועד הבערת השומה למבטח, לפי העניין".

בנסיבות העניין, מצאתי שדין התביעה להתקבל (ביחס לשיעור ההפסד הישיר, ובאופן חלקי ביחס לרכיבי הנזק הנוספים).

התובעת לא ביקשה להשיג אחר הצעת המחיר, על כן ההפניה לסעיפים השונים בפוליסה אינה רלבנטית; התובעת תיקנה את רכבה בהתאם לקביעות המפורטות בהצעת המחיר ולא ביקשה לאשר תיקון בעלויות גבוהות יותר. כאמור, מדובר היה בהצעת מחיר שהוגדרה כהצעה הנחזית להיות סופית ("אושר להעברה").

לא הוצגה בפני אסמכתא המעידה על כל שחוות דעת השמאי (שנערכה לאחר התיקון) נמסרה לה (ובאיזה מועד); לא הונחה תשתית עובדתית לפיה היה על התובעת להימנע מתיקון הרכב עד לעריכת חוות דעת של שמאי, וממילא הסיבה שהשמאי נמנע מלערוך חוות דעת של שמאי התואמת את מלוא הסכום הנקוב בהצעת המחיר (שנערכה על ידו) אינה שינוי בקביעת האומדן, אלא העובדה ש"לא הוצגה בפנינו הכנף שהוחלפה". יש להניח שלו הייתה התובעת מודעת לדרישה להציג בפני הנתבעת (באמצעות השמאי) את החלק הישן, היא הייתה מבקשת מהמוסך למסור לרשותה את אותו החלק או לפחות לצלם אותו. לא הונחה בפני תשתית עובדתית המעידה על כך שמידע רלבנטי כאמור נמסר לה; מידע כאמור ניתן היה לציין במפורש בהצעת המחיר.

בנסיבות כאמור, לא הייתה עילה להימנע מלשלם לתובעת את הסכום הנקוב בהצעת המחיר. דין התביעה ביחס להפסד זה להתקבל.

לתובעת נגרמה טרחה רבה בכל הקשור להתנהלות מול הנתבעת. ניתן היה לחסוך טרחה זו לו הייתה הנתבעת מכבדת את ההתחייבות הנובעת מהצעת המחיר ונושאת בתשלום ללא ביצוע קיזוז. אני מעמיד את שיעור הטרחה ע"ס של 750 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום סך של 522 ₪ (הפסד ישיר), בצירוף סך של 750 ₪ (פיצוי בגין טרחה שנגרמה לתובעת), בצירוף סך של 50 ₪ (אגרת משפט), כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 500 ₪.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ג, 10 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: